פסק-דין בתיק ע"ר 48287-06-11

1.           לפני  ערעור על החלטות רשם בית המשפט (כב' השופט מ' ברעם), מימים 9.6.2011, 10.6.2011 ו-12.6.2011, לפיהן נתקבלה בקשת המשיבה להארכת המועד להפקדת ערובה להוצאות, עד להכרעה בבקשתה לעיון חוזר בהחלטה המורה על הפקדת הערובה.

2.           המשיבה הגישה נגד המערער (ונגד ארבעה אחרים) תביעה כספית ע"ס 30 מיליון ש"ח. המערער הגיש בקשה לחיובה של המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות, אשר הושתתה, בין היתר, על הימנעותה של המשיבה מלשלם הוצאות משפט בהם חויבה במסגרת הליכי ביניים בתביעה, וסירובה לגלות את כתובתה ואופן התאגדותה, באופן שמנע פתיחת תיק הוצאה לפועל נגדה. בהחלטת רשם בית המשפט (כב' השופט ד' מינץ) מיום 14.11.10, נדחתה הבקשה. ערעור שהוגש על החלטת הרשם נתקבל, ובפסק דין שניתן ע"י בית משפט זה (כב' השופט ר' כרמל), ביום 7.3.11, נתקבלה עמדת המערער, והמשיבה חויבה בהפקדת ערובה להוצאות המערער בסך 300,000 ש"ח, וזאת עד ליום 10.4.11 (ע"ר 1852-12-10). 

3.           לאחר מתן פסק הדין בערעור, תיקנה המשיבה את כתב תביעתה ע"י הוספת כתובתה לכותרת התביעה, ושילמה את סכום ההוצאות שהושת עליה. עוד נקטה בשני הליכים שמטרתם ביטול החיוב שהוטל עליה: האחד, הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 2883/11). בקשה זו לוותה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שהוגשה לערכאה הדיונית, ונעתרה. והשני, בקשה "לעיון מחדש בשל שינוי נסיבות" שהוגשה לערכאה הדיונית. בקשה זו לוותה בבקשה להארכת מועד להפקדת הערובה להוצאות, עד להכרעה בבקשה לעיון מחדש. בקשה אחרונה זו נדחתה ע"י כב' השופט כרמל, בהחלטתו מיום 29.5.11, כדלקמן:

"הבקשה לעיכוב ביצוע עד להחלטה בבקשה לעיון מחדש נדחית, בין היתר משום שמדובר בבקשה תיאורטית שעה שקיים עיכוב ביצוע, מאחר שלא בא טעם חדש ובעל משקל המהווה יסוד לסטייה מההחלטה, ומשום היעדר מסגרת לבקשה לעיון מחדש לאחר פסק דין בערעור באופן החותר תחת עקרון הסופיות".

4.           ביני וביני, דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור של המשיבה, תוך שציין כי אין בכך כדי לגרוע מן המשיבה, ככל שתחפוץ, להגיש בקשה לעיון חוזר. עוד נקבע כי "אין בכך להביע עמדה היה ותוגש בקשה כזו".

5.           משנדחתה בקשת רשות הערעור ועיכוב הביצוע פקע, הגישה המשיבה בקשה נוספת להארכת המועד להפקדת הערובה, עד להכרעה בבקשתה לעיון חוזר. כב' הרשם קיבל את הבקשה, ועל החלטתו נסב ערעור זה.

טענות הצדדים

6.           טענתו העיקרית של המערער היא כי החלטת הרשם ניתנה בחוסר סמכות. לטענת המערער, מדובר בבקשה שמהותה עיכוב ביצוע החלטה, וכך גם משמעותה האופרטיבית, ולא הארכת מועד, ככותרתה. המערער מפנה לתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1985, הקובעת כי ניתן לעכב ביצוע החלטה רק "עד להכרעה בערעור או לתקופה קצרה מזו". דהיינו, משהוכרע הערעור אין עוד סמכות לעכב את ביצוע ההחלטה למועד אחר, ויש לבצעה באופן מיידי. עוד נטען כי הסמכות לדון בבקשה לעיכוב ביצוע נתונה לבית המשפט או לרשם שנתן את ההחלטה, ורשם אינו מוסמך לעכב ביצוע החלטה שניתנה על ידי ערכאת הערעור.

7.           הרשם נימק את החלטתו בכך שלא מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין על פי תקנה 467, אלא מדובר בבקשה להארכת מועד על פי תקנה 528. המערער טוען כי בכך טעה כבוד הרשם. ראשית, מטרת בקשה להארכת מועד היא להאריך את המועד לביצוע החיוב כאשר בכוונת בעל דין לבצעו ולא כאשר בכוונתו להימנע מביצוע החיוב. במקרה זה חותרת המשיבה לבטל את פסק הדין, ולמעשה מבקשת זמן נוסף לאי-ביצוע ההחלטה. שנית, גם אם היה מדובר בהארכת מועד לפי תקנה 528, הסמכות להארכת מועד על פי התקנה נתונה אך ורק לשופט או לרשם שקבע את המועד. שלישית, טוען המערער, החלטת הרשם חותרת תחת עקרון סופיות הדיון. אם תתאפשר הארכת מועד ביצוע החיוב בבקשות לעיון מחדש, הכרעות לעולם לא יגיעו לכלל ביצוע, מאחר שתמיד ניתן לבקש עיון מחדש. על כן, הליך של בקשה לעיון מחדש אמור להתבצע במקביל לביצוע החיוב ואין בו כדי לעכבו.

8.           לבסוף טוען המערער שכב' הרשם התעלם מהחלטת בית המשפט שניתנה בבקשתה הקודמת של המשיבה להארכת המועד ומנימוקיה. כן התעלם בהחלטתו מקלישות סיכויי בקשת המשיבה להתקבל, ואף טעה בכך שלא ערך כל איזון בין זכויות הצדדים.

9.           לטענת המשיבה, החלטה המורה על הפקדת ערובה היא החלטת ביניים, אשר בית המשפט רשאי לשנותה בכל עת, על רקע שינוי נסיבות, ובמקרים חריגים אף אם נתברר לו שהחלטתו מוטעית. הערכאה המתאימה לדון בבקשה לעיון חוזר על החלטה שניתנה בערכאת ערעור היא הערכאה הדיונית, ואכן בענייננו, הוגשה הבקשה לעיון חוזר לכב' הרשם, שהוא הערכאה הדיונית. עוד נטען כי לבית המשפט מוקנית סמכות כללית להארכת מועדים מכוח תקנה 528, ועל כן לא חרג הרשם מסמכותו. המשיבה מפנה להלכה שנקבעה בע"א 3857/96 שגיא נ' תעשיות רוגוזין, פ"ד נב(2) 706, ולפיה תקנה 528, העוסקת בהארכת מועדים, חלה על תקנה 519, שעניינה הפקדת ערובה להוצאות, וטוענת כי גם לאחר שחלף המועד להפקדת ערובה, רשאי בית המשפט להאריך את המועד להפקדתה. לא כל שכן, מקום בו המועד להפקדת הערובה כלל לא חלף.

10.       המשיבה מוסיפה וטוענת כי המערער שוגה בראותו את ההליך כבקשה לעיכוב ביצוע בהליכי ערעור תחת בקשה להארכת המועד. לעניין מאזן האינטרסים היא מציינת כי זכותו של המערער לא תיפגע אם ההפקדה תתבצע מאוחר יותר, בהתאם להחלטה שתינתן בבקשה לעיון מחדש.

דיון והכרעה

11.       יש לדחות את טענות המערער בכל המתייחס לסמכותו של הרשם לדון בבקשה.  שלא כנטען ע"י המערער, מדובר בבקשה להארכת מועד המוגשת לערכאה הדיונית שדנה והכריעה בבקשה להפקדת הערובה להוצאות. גם אם שונתה ההחלטה בערעור, נתונה לערכאה הדיונית הסמכות לדון בבקשה לעיון חוזר, כמו גם בבקשה להארכת המועד להפקדת הערובה עד להכרעה בבקשה לעיון חוזר (רע"א 909/07 ניסנוב נ' שבתאי, ניתנה ביום 16.11.08).

12.       יחד עם זאת, דין הערעור להתקבל מטעמים שבשיקול דעת. המשיבה חויבה בהפקדת ערובה להוצאות לאחר שנשמעו עמדות הצדדים והוכרעו, הן בערכאה הדיונית והן בערכאת הערעור. לפיכך, עליה הנטל להראות טעם המצדיק הארכת המועד. הדברים נכונים במיוחד נוכח דחיית בקשה קודמת של המשיבה להארכת המועד (החלטת כב' השופט כרמל מיום 29.5.11). בנטל זה לא עמדה. ראשית, המשיבה ניהלה מול המערער הליכים ממושכים לענין בקשת המערער להפקדת ערובה להוצאות, כולל הליכי ערעור. כל אותה העת, לא פרעה את ההוצאות שהוטלו עליה ולא תיקנה את תביעתה. המשיבה בחרה לעשות כן רק לאחר שנדחתה עמדתה והיא חויבה בהפקדת ערובה. בנסיבות אלה, יידרש בית המשפט להכריע, בגדר הבקשה לעיון חוזר, אם שינוי נסיבות, שהיו כל העת בשליטת המשיבה והיא שבחרה את המועד לשינויין, בא בגדרו של "שינוי נסיבות" המצדיק שינויה של ההחלטה. מכל מקום, ובכל המתייחס לבקשתה להארכת המועד, פועלת עובדה זו לחובת המשיבה. שנית, מאזן האינטרסים שבין הצדדים פועל אף הוא לחובת המשיבה. מאז מתן פסק הדין שחייב את המשיבה בהפקדת ערובה גבהו הוצאותיו של המערער: המערער הגיש כתב הגנה מתוקן, וניהל עם המשיבה הליכים שונים הן בבקשת רשות הערעור, שנדחתה, הן בבקשה להארכת המועד, והן הליכי ערעור אלה. ברקע מצויה גם בקשת המשיבה לעיון חוזר. אם לא תופקד הערובה, וככל שתידחה בקשת המשיבה לעיון חוזר ויוטלו הוצאות, ייתכן שהמערער יתקשה להיפרע מן המשיבה, כפי שהתקשה בעבר. מאידך, אם תופקד הערובה ובקשת המשיבה לעיון חוזר תתקבל, ניתן יהיה בנקל להשיב לה את הערובה. ויודגש, המשיבה איננה טוענת לחוסר יכולתה להפקיד את הערובה, ולטענתה היא גוף עתיר נכסים ו"אחד הגופים העשירים בישראל" (ס' 3 לסיכום טענותיה).

13.       הערעור מתקבל, אפוא. המשיבה תפקיד את הערובה להוצאות לא יאוחר מיום 1.9.11.

המשיבה תשלם למערער את הוצאות ההליך בסך 10,000 ש"ח.

מזכירות בית המשפט תעביר העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,  י"ד אב תשע"א, 14 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: